תאונת צלילה

נתחיל ונאמר שתאונות צלילה הן אירוע זניח מבחינה סטטיסטית. ע"פ נתונים רפואיים שהצטברו בבתי החולים בישראל, מתוך כחצי מליון צלילות המתבצעות בישראל מדי שנה, מתרחשים כ- 50 עד 100 אירועים שניתן להגדירם כתאונת צלילה. ז"א שהסיכוי להפגע בתאונת צלילה בארץ הוא 0.0015% . מספר מקרי המוות מתאונת צלילה קטן הרבה יותר והוא בגדר זניח (1-2 בני אדם בשנה).

אבל המספרים הללו לא מספרים את כל הסיפור. מיהם בעצם אלה שנפגעים בתאונות צלילה? 

• ב-80% מתאונות צלילה הנפגעים הם ממין זכר , וזאת ניתן להסביר ע"י כך שפשוט יש יותר גברים שצוללים בקביעות מאשר נשים, ושהתנהגות מאצ'ואיסטית ויהירה שלעיתים מאפיינת גברים, יכולה להיות מאוד מסוכנת בזמן צלילה.
• 65% מנפגעים בתאונות צלילה הם בדרגת כוכב 2 . 6%  בדרגת כוכב 1 , ו-5% הם חניכים בקורסים למיניהם. 
• 24% מהנפגעים בתאונות צלילה הם צוללנים מנוסים בדרגות הדרכה. זהו נתון קצת תמוהה, שכן ההגיון אומר שצוללנים מנוסים יותר יהיו מודעים לסכנות ויידעו לתפעל באופן יותר יעיל מצבי חירום. אך כנראה שעם האוכל בא התאבון, והצוללנים המנוסים גם צוללים יותר (וסטטיסטית הסיכוי לתאונה גדל), וגם תמיד ירצו להעלות את סף הריגוש והסכנה וינסו לעשות לדחוק את הגבולות יותר ויותר.
• הנתונים הרפואיים מראים גם שמרבית תאונות הצלילה מתרחשות בעומק, ורק חלק קטן מתרחש במים רדודים.
• נתון מעניין אחר מראה שכמעט ממחצית הנפגעים בתאונת צלילה מגיעים לקבל טיפול רפואי בטווח של 24 שעות מתאונת הצלילה. ידוע לכל שיעילות הטיפול בנפגעי תאונות צלילה יורדת ככל שעובר יותר זמן מרגע התאונה.

מחלת הדיקומפרסיה היא אחת מתאונות הצלילה הנפוצות. המחלה נגרמת כתוצאה מתכנון לקוי של הצלילה או יום הצלילות, ומתרחשת כאשר בועיות קטנות חוסמות כלי דם, בעת פינוי גזים מיותרים שהצטברו בגוף במהלך הצלילה. הגזים מצטברים בעת העמקה, ומתפנים מהגוף בעת העליה לפני המים ובזמן המנוחה על החוף. עליה מהירה מדי לפני המים, או חריגה מזמני תחתית ע"פ טבלאות הצלילה ללא דיקומפרסיה, עשויים לגרום למחלת דיקומפרסיה. התסמינים למחלה נראים בד"כ ב-24 עד 48 השעות אחרי הצלילה ועשויים להופיע בצורה של כתמים על העור, גירודים ואף אובדן הכרה במקרים היותר מסוכנים שבהם נתקעת בועת גז בכלי דם קריטיים.  הטיפול הנפוץ לתאונת צלילה שכזו הוא חמצן מועשר (כטיפול מיידי בשטח) , ותא לחץ. 

תסחיפי אויר הם עוד סוג נפוץ של תאונת צלילה. תסחיפי אויר זהו מצב שבו בועות גז יוצאות מזרם הדם אל חלל הגוף. התופעה מתרחשת לעיתים כאשר הצוללן אינו נושם באופן סדיר בעת העליה, ובשל כך מוכפל גודלן של בועות האויר אשר נמצאות בריאות שלו (כתוצאה מהירידה בלחץ בעת העליה לפני המים) , מה שגורם לקרע בריאות בליציאה של בועות לחלל החזה. 

בסה"כ, ספורט הצלילה הפך בשנים האחרונות לבטוח מאוד בזכות הידע הרב שנצבר ומועבר בקורסים לכלל אוכלוסיית הצוללנים. כמו כן הציוד החדיש שמפותח בימים אלה הוא הרבה יותר בטוח מבעבר, והתפתחויות והוזלה של מחשבי צלילה חכמים הופכים את תכנון הצלילה והרבהפחות מסורבל עבור כל אדם. למרבה הצער, הגורם האנושיהוא עדיין האחראי ברוב המקרים לתאונות הצלילה. שחצנות, הרפתקאנות יתר ויהירות הן שלוש התנהגויות שמועדוני הצלילה מנסים להוקיע באמצעות חינוך נכון שלצוללנים חדשים.

ניכר כיום שצוללנים רבים מבינים יותר את הסכנות הרבות בצלילה ומביאים את עצמם לרמה מקצועית מספיקה לפני הם מנסים צלילות אקסטרים.  דוגמא לכך היא קורסי עזרה והצלה לצולל במצוקה שצוברים פופולריות בשנים האחרונות גם בקרב צוללנים שאינם מתכוונים להגיע לדרגות הדרכה. קורס עזרה והצלה מכשיר את הצולל הממוצע להתמודדות עם מגוון רחב של בעיות שכיחות וגם מצבי חירום , בקור רוח וביעילות .